מנויי "גלובס" קיבלו לפני שבועות מספר הודעה בדואר האלקטרוני בה התבקשו לענות ברשת על ארבע שאלות (במאמר זה אתייחס רק לשתיים הראשונות). בהרשאתו לערוך את הסקר, הצטרף "גלובס" לשורה מכובדת של עיתונים בינלאומיים (כמו The Financial Times, Berliner Zeitung וה-Die Zeit) שפנו לקוראיהם בהצעה להשתתף בסקר שנועד לבחון את עמדות הקוראים בסיטואציות כלכליות ובסיטואציות הלקוחות מ"תורת המשחקים".

היענות המנויים היתה מעל ומעבר למה שצפינו ותוך שעות מספר התקבלו אלפי תשובות. 4,612 מקוראי "גלובס" ענו על לפחות שאלה אחת ו-92% מהם סיימו את מילוי השאלון כולו. זהו מספר עצום ביחס למחקרים נפוצים בתחומים אלה. מדידת זמן התגובה של הקוראים מעידה על התייחסות רצינית לשאלון (כ-80% מהנשאלים הגיבו לשאלה המרכזית רק אחרי יותר מדקה וחצי מרגע שקיבלו אותה וכמחצית מהקוראים הגיבו אחרי יותר משתים וחצי דקות).

בשאלון הכניסה התבקשו הקוראים לציין את מינם ואת השכלתם הכלכלית. תשובותיהם מאפשרות לנו להשוות בין עמדותיהם של הקוראים בחתך ההשכלה הכלכלית: בוגרי כלכלה בלבד (18.4%), בעלי מוסמך במינהל עסקים (MBA) (21.4%) וכל אלה שאינם בוגרים לא של החוגים לכלכלה ולא בעלי תואר מוסמך במינהל עסקים (60.2%). ולתשומת לב עולם העסקים הישראלי: רק 21% מהמגיבים היו נשים.

למקסם רווח או להימנע מפיטורים?

השאלה המרכזית שהופנתה לקוראים היתה:

הנח שאתה סמנכ"ל בהנהלת החברה "IJLK". החברה עוסקת בשירותי הדברה, מעסיקה עובדי מנהלה קבועים ו-196 עובדים לא קבועים הנשלחים למשימות הדברה מזדמנות. החברה נוסדה לפני 5 שנים והיא בבעלות 3 משפחות ותיקות.

מדובר בעבודה בעלת רמת מיומנות נמוכה: כל עובד עבר הכשרה בת שבוע אחד בלבד בטרם החל לעבוד. כל העובדים מועסקים בחברה בין 3 ל-5 שנים. החברה משלמת לעובדים שכר מעל לשכר המינימום. שכר כל העובדים כולל שעות נוספות נע בין 4,000 ל-5,000 שקל לחודש. החברה מקפידה להעניק לכל העובדים את כל הזכויות הסוציאליות הקבועות בחוק.

לחברה היו במשך תקופת פעילותה רווחים נאים. לאחרונה, בעקבות המיתון המתמשך, חלה ירידה ברווחים אם כי החברה עדיין נהנית מרווחים.

אתה משתתף בישיבת הנהלה בה אמורה ליפול הכרעה לגבי פיטורי חלק מהעובדים.

מחלקת הכספים והכלכלה ב-ILJK הכינה תחזית רווחים שנתית כמפורט בטבלה

התשובה שיש למלא:

אני אמליץ להמשיך ולהעסיק ___ מתוך 196 העובדים.

כוונת השאלה היא להציב את המגיב בפני דילמה בין נאמנותו לעקרון מקסום הרווח לבין הזדהותו עם סבל העובדים המפוטרים בסביבה כלכלית של מיתון ואבטלה. בנתוני השאלה, פיטורי העובדים אינם עניין של כורח. לחברה היו וישנם רווחים חיוביים. אבל החברה יכולה להכפיל את רווחיה פי 5 על ידי פיטורי כמעט מחצית ממצבת כוח האדם שלה. יש לחברה גם שתי אופציות ביניים: המשך העסקת 170 עובדים כרוך בפיטורים קטנים והכפלת הרווח פי 2.5. המשך העסקת 144 עובדים כמעט ומשיגה את מטרת מקסום הרווח ומצילה 44 עובדים מגרזן הפיטורים.

עמדות קוראי "גלובס"

ניתוח הממצאים נעשה על 4,158 המגיבים שבחרו להעסיק 100 עובדים ומעלה (יש מקום להניח שכמעט כל מי שענה תשובה שהיא מתחת ל-100 התבלבל בין "מספר המועסקים" ו"מספר המפוטרים". להכללתם בניתוח תוך מתן פשר סביר לתשובותיהם היתה השפעה זניחה).

ממצא ראשון: רובם המכריע של המגיבים, 72%, למרות קרבתם לעולם העסקי ולמרות שחלקם מקבלי החלטות של ממש, מביאים בחשבון שיקולים שאינם מקסום רווחים בלבד. רק 28% מהם ממקסמים את רווחי הפירמה ללא התחשבות בעובדים המפוטרים. 17% מהמגיבים אפילו נותנים עדיפות מוחלטת לטובת העובדים על פני שיקולי רווחי הפירמה. באותה מידה שלתשובתם של הקוראים יש קשר עם מה שהיו עושים באמת (ואני מאמין שיש קשר כזה) הרי אלו הן חדשות רעות לכל מי שרואה במודל הקלאסי של התיאוריה הכלכלית, המשונן בחוגים לכלכלה, איזשהו קירוב מתקבל על הדעת למציאות.

אבל עיקר התעניינותנו כאן היא בהשוואה בין הקוראים לפי השכלתם הכלכלית. מתברר שתגובתם של בוגרי הכלכלה שונה באפן מובהק מתגובות הקוראים חסרי ההשכלה הכלכלית. בממוצע הם מפטרים 20% יותר מאשר חסרי ההשכלה הכלכלית, ושיעור ממקסמי הרווח מביניהם הוא 36% לעומת 25% בלבד בקרב מי שלא סיים תואר בכלכלה ואינו מוסמך במינהל עסקים.

קוראי "גלובס" והסטודנטים

לפני חודשים מספר ערכתי משאל דומה בין סטודנטים ב-5 חוגים באוניברסיטת תל אביב, ובמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית. הסתמנו הבדלים בין-חוגיים מובהקים: הכלכלנים נוטים למקסם רווחים. המתמטיקאים והפילוסופים מביעים דפוסי התנהגות "לא כלכליים" ותלמידי הניהול והמשפטים בתווך. מימין לשמאל מסתדרים החוגים בסדר: כלכלה, ניהול, משפטים, מתמטיקה ופילוסופיה. היכן עומד ציבור קוראי "גלובס"? למרות של-40% מהם יש השכלה כלכלית, הם נמצאים קצת "שמאלה" מהמשפטנים. חלקם של קוראי "גלובס", שבחרו למקסם רווח, דומה לזה של תלמידי הניהול והמשפט, אבל יש בהם שיעור גבוה יותר של מגיבים שבחרו שלא לפטר עובדים. ממוצע מספר המפוטרים של קוראי "גלובס" גם הוא נמצא בין המשפטנים והמתמטיקאים.

ובאשר להבדלים בין גברים ונשים. כאן מתאשר הסטריאוטיפ. נשים קצת יותר רכות (מפטרות בממוצע 45 עובדים, לעומת 50 עובדים שמפטרים בממוצע הגברים) ושיעור ממקסמות הרווח הוא רק 24% מול 29% אצל הגברים.

הפתעה: בניהול קשוחים פחות...

הממצאים אינם מאששים את הדימוי העסקי הקשוח של בוגרי מינהל עסקים. מתברר שהם דווקא "רכים" יותר מתלמידי הכלכלה. ההבדלים בין בוגרי כלכלה ומינהל עסקים יכולים להיות מוסברים באופן ההוראה השונה הנהוג בשתי תוכניות הלימודים. לימודי הכלכלה פורמליים יותר והסטודנטים "שוטפים את הראש" במטלות של "מצא את המקסימום" (או "השווה את הנגזרת לאפס"). בלימודי הניהול יש שימוש רב יותר בדוגמאות מהחיים (cases) המשמרות את המשמעות האנושית של הפעולה הכלכלית. חיזוק להשערה זו מתקבל מהסקר שערכתי בין סטודנטים באוניברסיטה. מקצת הסטודנטים קיבלו את השאלה כאשר במקום טבלת רווח הוצגה לפניהם נוסחת הרווח שיש לה ערכים דומים לערכי הרווח שבטבלה. והנה כאשר הטבלה הוחלפה בנוסחה, 75% מהסטודנטים מכל חוגי הלימוד שבהם הוצגה השאלה (מתמטיקה, כלכלה ומינהל עסקים) ענו שיעסיקו 100 עובדים (נקודת המקסימום של הפונקציה). האם לימוד כלכלה דרך נוסחאות תולש את הדיון הכלכלי מהמציאות או מסמא את הלב?

קוראי "גלובס" על מנהלים אמיתיים

לאחר שהשיבו על שאלה 1 נשאלו מנויי "גלובס", "מה לפי דעתך תהיה עמדתו של סמנכ"ל אמיתי בחברה?"

בתגובות לשאלה זו נחלשו ההבדלים המתואמים עם ההשכלה הכלכלית ונמחקו ההבדלים בין המינים. עושה רושם שרבים מהמגיבים מרגישים ש"אני בסדר אבל המנהל האמיתי לא".

מחצית מהמגיבים סוברים שהמנהל האמיתי ימקסם רווחים ועוד למעלה מרבע סבורים שהוא יהיה "כמעט ממקסם רווח". 42% מהקוראים חושבים שמנהל אמיתי יפטר יותר ממה שהם היו מפטרים ורק 10% מאמינים שהוא יהיה רחום מהם. דמות המנהל אצל הסטודנטים היתה דומה מאוד לזו של קוראי "גלובס" ואגב, מידת הדיסוננס קטנה יותר אצל תלמידי החוג לכלכלה ובוגריו.

אז מה?

אין תשובות נכונות בכלכלה. העובדה שבדרך כלל מקובל לחשוב ש"התשובה הכלכלית" הנכונה בסיטואציה שכזו היא שעל הפירמה להעסיק רק 100 עובדים היא עובדה סוציולוגית מצערת לגבי הכלכלה. יותר מדי כלכלנים מתייחסים למודלים שהם מלמדים כאל "אורים ותומים". אבל זה עניין למאמר אחר.

בסך הכל, ההתייחסות לתוצאות הסקר תלויה בעמדה הערכית של הקורא. מי שסובר שחובת העל של מנהל היא למקסם את רווחי הפירמה, צריך לשבח את החינוך הכלכלי שסייע בהפנמת העיקרון הזה. אבל מי שסבור שבסיטואציה שכזו מקסום רווחים הוא ביטוי להשתעבדות לעגל מקסום הרווחים צריך לשאול שאלות לגבי מהות לימודי הכלכלה באוניברסיטאות. אולי לימודי הכלכלה מעקרים את הסטודנט מהדילמות האמיתיות של החיים? אולי ה"כלכלה בתחפושת מדעית" עושה בני אדם לפתרון של משוואה? ואולי עדיף שהצעיר המוכשר המתעניין בשאלות כלכלה וחברה ילמד לתואר ראשון מקצועות דורשי מאמץ רב יותר ופחות דוקטרינריים מאשר כלכלה. למשל, פילוסופיה, מתמטיקה, אמנות או ביולוגיה. ורק אחר כך, מצויד בבסיס ידע רחב יותר, הוא ייגש ללמוד לתואר שני בכלכלה, תואר שנוטה יותר להציב שאלות ופחות לתת תשובות.

ואני לפחות ארשום בסיפוק את העובדה שרוב מכריע של מנויי עיתון העסקים של המדינה אינם חושבים שמטרת מקסום הרווח של הפירמה צריכה להיעשות בהתעלמות משיקולי רווחת העובדים.

לא יכולתי לבצע את המחקר ללא הסיוע של איש המחשבים אלי זבולוני www.possibleworlds.co.il שבנה את אתר הסקר. מיכאל אורנשטיין סייע רבות בניתוח הנתונים. ותודה לרונית פוריאן על שיתוף הפעולה והעידוד לבצע את הסקר בקרב קוראי "גלובס"